נדחתה תביעה נגד רכבת ישראל בגין עיכוב ביציאת הרכבת מירושלים לת"א

1.                   1.                   בפני תביעה, נגד רכבת ישראל (להלן - "הנתבעת") ונגד "אגד" (להלן - "אגד"), על סך של 10,250 ש"ח, בגין עיכוב ביציאת הרכבת מירושלים לת"א, אשר התובע היה אמור לנסוע בה, בבוקרו של יום 18.3.07.

2.                   2.                   התובע וחברת אגד, הגיעו להסכם פשרה, מחוץ לכתלי בית המשפט, וניתן לו תוקף של פסק דין במועד הדיון.

3.                   3.                   הרכבת, היתה אמורה לצאת בשעה 10:00 בבוקר, מהרציף בתחנת מלחה בירושלים, ולהגיע לבית שמש, בשעה 10:45. מבית שמש, היה על התובע, ליסוע ברכבת אחרת לת"א, ולהגיע בשעה 11:30 לערך, לתחנת הרכבת תל-אביב מרכז (ארלוזורוב).

4.                   4.                   היעד אליו ביקש התובע להגיע, הוא בית הדין לעבודה, המצוי בדרום ת"א, ברח' שוקן.

5.                   5.                   מעדות התובע ותשובת הנתבעת, עולה, כי השתלשלות האירועים היתה כדלהלן:

א.      א.      בסמוך לשעה  10:00, הודיע נציג הנתבעת לנוסעים, כי הרכבת, שאמורה היתה לצאת לבית שמש, בשעה 10:00 לא תצא. הוברר, כי קרתה תקלה במערכת הרכבות, אשר לא איפשרה  את יציאת הרכבת, אלא לאחר ביצוע תיקון.

ב.      ב.      הנתבעת, הודיעה לנוסעים, כי היא תעמיד לרשותם, אוטובוס של "אגד" (להלן - "האוטובוס"), שיביא אותם לתחנה בבית שמש, וליעדים אחרים בהם היתה אמורה הרכבת לעצור בדרכה.

ג.        ג.        האוטובוס, אכן יצא לדרכו, תוך רגעים ספורים, לכיוון בית שמש, דרך כביש הדסה עין כרם - נס הרים.

ד.      ד.      סמוך למושב נס הרים, אירעה תקלה לאוטובוס, ונמסרה הודעה על כך לנתבעת.

ה.      ה.      הנתבעת, כפי שעולה מגירסתה, דאגה לכך ש"אגד", תשלח רכב חלופי.

ו.        ו.        רכב חלופי אכן הועמד, אך לנוכח העיכוב הנוסף שנוצר בגין התקלה באוטובוס של "אגד", דרשה הנתבעת מ"אגד" ליסוע היישר לתל-אביב, ולא לבית שמש. החלטה זו של הנתבעת, היתה בשל חלוף הזמן, בגין הקילקול באוטובוס, בעוד  הרכבת מבית שמש, עזבה כבר לתל-אביב, כמתוכנן לפי לוח הזמנים שלה. 

ז.       ז.       האוטובוס החילופי, הגיע ליעדו בת"א, בשעה 12:00 בצהריים, כ-30 דקות איחור, לעומת השעה המתוכננת להגעה, של הרכבת מבית-שמש לתל-אביב.

6.                   6.                   עיון בכתב התביעה, מעלה, כי עיקר טענות התובע הן כנגד "אגד". החל, מטענותיו בדבר אופן הנהיגה והנסיעה של האוטובוס עד לנס הרים, וכלה, בקלקול באוטובוס בנס הרים ובטיפול בו, כמו גם בעיכוב, בהעמדת אוטובוס חילופי, לזה  שהתקלקל.

7.                   7.                   התובע, הקטין את נזקו, בהתחשבו, בצורך להגיע בזמן,לדיון אליו הוזמן לבית הדין לעבודה בת"א, והזדרז ליסוע במונית, מנס-הרים לתל-אביב. בדרך זו, עלה בידי  התובע להגיע ליעדו, בסמוך לאחר השעה שנקבעה לדיון, לשעה 12:30. מעדות התובע עולה, כי בית הדין לא החל בדיון עד להגיעו לשם, אך לטענתו, לא היה סיפק בידו להכין את מרשו לעדות (כאמור בעמ' 2 שורות 12-9 לפרוטוקול). בכך, לטענת התובע,  נגרמו לו נזקים, בפגיעה במוניטין ובשמו הטוב. התובע גם דרש פיצוי, בגין סיכון ממשי בחיי אדם שנגרם לו, בשל אופן הנהיגה באוטובוס ע"י "אגד"; פיצוי בגין עוגמת נפש וכן החזר הוצאותיו בנסיעה במונית, בסך של 250 ש"ח.

8.                   8.                   התובע ו"אגד", הגיעו, כאמור ברישא לפסק הדין להסכם פשרה, ולפיו התחייבה  "אגד" לפצות את התובע בסך של 1,500 ש"ח, לפנים משורת הדין ומבלי ש"אגד" תודה באחריות או באשמה כלשהי, בגין האירוע נשוא התביעה.

9.                   9.                   הנתבעת, הציעה לתובע, לפנים משורת הדין, ומבלי להודות באחריות לעיכוב, פיצוי במתן 2 כרטיסי נסיעה ברכבת מירושלים לת"א, והתובע, דחה את ההצעה.

10.               10.               שמעתי את עדות התובע על השתלשלות העניינים, ובכלל זה, על עזיבתו במונית, את נס הרים, מקום בו התגלה קלקול באוטובוס, בטרם הגיע האוטובוס החלופי, שהוביא את הנוסעים, היישר לתל-אביב. שמעתי גם את דברי נציג הנתבעת, על מאמציה ופעולותיה של הנתבעת למניעת עיכוב בהגעת הנוסעים, לת-אביב.

11.               11.               מדברי נציג הנתבעת, שלא נסתרו, עולה, כי רק בסמוך למועד הנסיעה המתוכננת, התגלתה תקלה ברכבת. מיד, לאחר שאובחנה התקלה, והוברר, שלא ניתן לאשר את יציאת הרכבת בגין התקלה, נמסרה הודעה על כך לנוסעים, ע"י כרוז בתחנה ועל העמדת אוטובוס שיסיע את הנוסעים לבית שמש, על חשבון הנתבעת.

12.               12.               לא נטען ע"י התובע, ולא נסתרו גם טענות הנתבעת, כי לנתבעת, לא היה ידוע קודם לכן על התקלה ולא היה בסיס עובדתי לחשש מתקלה צפויה ברכבת. לפיכך, לא עסקינן בהפרה של רמת הזהירות ו/או האחריות הנדרשת מהרכבת להבטחת יציאת הרכבות בזמן (ראה בעניין רמת זהירות, לפי תקנות התעבורה, בע"פ 849/78 מצרי נ' מד"י לג(3) 445, 448).